<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנא בר רב קטינא</h1>
<h2>דף לז:</h2>
גרסי' בהכל שוחטין בגמרא הכל שוחטין ולעולם שוחטין [חולין י"ז ע"ב], אמר רב חנא בר קטינא שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח ופגימת אוזן בבכור ופגימת מום בקדשים, ורב חסדא אמר אף פגימת סכין וכולן פגימת כפגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה ציפורן. ונ"ל הא דתלי פגימת קדשים וכולן בפגימת מזבח משום דכתי' אבנים שלימות ורמינ' עלה כמה פגימות מזבח ר' שמעון בן יוחי אמר טפח ראב"י אומר כזית, ופרקינן לא קשיא הא בסידא הא באבנא בסידא טפח משום דלא כתיב שלם אלא באבן דכתיב אבנים שלימות, בסידא לא כתיב בהדיא שלימות, אלא דגמרינן לה בפ' קדשי קדשים [זבחים נ"ט ע"א] אמר רב מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולי' ומסקנא מהאי קרא וזבחת עליו וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, וחסרון דסיד היל' גמירו לה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ואפילו אכילת קדשים בין קדשי קדשים בין קדשים קלים מעכב כשהוא פגום דה"ג בפ' קדשי קדשים [שם ס' ע"א] אמר ר' אלעזר מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה ומסקנא אפילו קדשים קלים ונפקא ליה מואכלוה מצות אצל המזבח בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא פגום, ואמר רב הונא אמר רב [שם ס"ב ע"א] כל מקום שנאמר המזבח לעכב כדאיתא בההוא פירקא גבי קרן ויסוד וריבעי ותניא בתוספת' דסוכה [פ"ג] ומייתינן לה נמי בסוכה ירושלמי [פ"ד ה"ו] ובגמרא דפ' לולב וערבה [מ"ח ע"ב] וה"ג לה בתוספתא אימתי מנסכין אותה עם אברי התמיד שכבר היה מעשה בביתוסי אחד שניסך על גבי רגלו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש של מזבח ונתנוהו עליו כדי שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו לא כבש לא קרן ולא יסוד פסול. ר' יוסי בר יהוד' אומר אף הסובב וגמר' דידן גורסת מעשה בצדוקי אחד [וכו'] והביאו בול של מלח. ורבנא נתן פי' בערך בול ובערך גוש שניהן פי' חתיכה אבל רש"י פי' בול מלא אגרוף וההיא דמפנין [שבת קכ"ח ע"ב] דתניא התם כיצד מרחמין אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך רחמה, והברייתא שאומרת אימתי מנסכין אותה עם אברי תמיד של שחר היינו בהדיא ההיא דגרסי' בסדר יומא פ' בראשונה [כ"ו ע"א] בגמרא הרביעי חדשים וישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח, ובגמרא אמר רבא ואית' רמי בר אבא ואיתי' ר' יוחנן אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר וכו' עד אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ולמנסך אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת ניסך על גבי רגליו ורגמוהו העם באתרוגיהם ש"מ. מיהו קשה לי אמאי לא חשיב נמי פגימת כלי שרת דהא בקדש קמיירי, דתנן בפ' המזבח מקדש [זבחים פ"ח ע"א] כלי הקודש שנקבו אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימין מקדשין ואם לאו אינן מקדשין וכולן אינן מקדשין אלא בקודש ובגמרא [שם] אמר שמואל כלי שרת אין מקדשין אלא שלמים אין מקדשי' אלא מלאין, ותניא נמי הכי מלאין אין מלאין אלא שלימין, ותו תניא התם ת"ר כלי קודש שנקבו אין מתיכין אותן ואין מטיפין לתוכן אבר נפגמו אין מתקנין אותן ואין לפרש שמא כלי קודש פגימתן בפחות מכאן או יותר מדאי [מאי] שנא גבי מזבח כתיב אבנים שלימות הכא נמי כתיב מלאים, ולפי הדחק יש לתרץ כיון דכת' שניהם מלאין סלת הרי איתקש כלי לסלת מה סלת אם חסר כל שהוא פסול אף כלי אם חסר כל שהוא פסל, דה"ג במס' מנחות בשלהי פ' אילו מנחות נקמצות [ע"ו ע"ב], ת"ר כל המנחות שריבה במידות עשרונן או שמיעט במדות עשרונן פסולות, ותנן נמי בפ' כל קרבנות הציבור [שם פ"ז ע"א] ר' יוסי ב"ר יהוד' אומר יין שיש בו קמחין פסול, שנאמר תמימים יהיו לכם ונסכיהם, ובגמרא בעי ר' יוחנן אי משום בעל מום או לא. גרס' במס' מידות [פ"ג מ"ד] אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם חופרין למטה מן הבתולה ומביאין משם אבנים [שלמות] שלא הונף עליהן ברזל שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר. ונראה דמה שאבני כבש נמי בעי שיהו כאבני המזבח משום דאם העלה בעלי מומין על גבי הכבש לוקה דה"ג בפ' כל המנחות באות מצה [נ"ז ע"ב] איתמר המעלה מכולן לגבי כבש ואכל שממנו לאשים קאי דעובר ואם העלה לגבי כבש ר' יוחנן אומר חייב ר' אלעזר אומר פטור ר' יוחנן אמר חייב דתניא מזבח אין לי אלא מזבח שאם העלה עליו בעלי מומין שעובר כבש מניין תלמוד לומר ואל המזבח, ור' אלעזר דפטר אמר קרא אותם אותם הוא דרבי לך כבש כמזבח, הרי כדברי הכל שאם העלה על גבי הכבש בעלי מומין שחייב כמו על גופו של מזבח, ותנן נמי בפ' המזבח מקדש [זבחים פ"ו ע"א] כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כן הכבש מקדש, ובגמרא [שם פ"ז ע"א] ת"ר כל הנוגע במזבח יקדש אין לי אלא מזבח כבש מניין ת"ל ואל המזבח וכו' ועל סדר אב"י [—אליעזר בן יעקב] הבאתי הא דג' פגימות והקשיא ולא כתבתי שם כל הצורך ומה שברזל פוסל מפני שהמזבח מאריך ימיו של אדם.
